שלמותא - בית ספר להורות ומשפחה

שלמותא

בית ספר להורות ומשפחה מבית "דור ודור"  שבסיסו בירושלים, פועל במשך עשרות שנים לקידום הבית היהודי השלם וטהרתו. הארגון מקיים בכל רחבי הארץ, מדן ועד אילת, מגוון קורסים וסדנאות להעשרה עצמית ולהעשרת חיי הנישואין עבור נשים מכל החוגים והעדות. את הקורסים והסדנאות מעבירים מרצים ומרצות, מומחים מהשורה הראשונה בתחום, והמשתתפות מדווחות על שיפור מהותי באיכות חייהן הזוגיים והמשפחתיים.
בנוסף מקיים הארגון קורסים למדריכי חתנים. את הקורסים מעבירים מיטב הרבנים והפוסקים ואנשי המקצוע.

אנו תקווה שפועלינו יתקבל ברצון, ובזכות הפצת הטהרה בעם ישראל נזכה לראות בקרוב בגאולה השלמה ובבניין ירושלים, וזכות הרבים תעמוד לנו "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה", אמן.

שלמותא – בית ספר להורות ומשפחה

איש ואישה – השוני ביניהם- הרבנית עמליה לוי

אחת מאבני היסוד של מצוות היהדות, זוהי מצות ''טהרת המשפחה''. כלומר, לאחר ארבעה (ויש נוהגים חמשה) ימים מעת בא הוסת, ולאחר שהתברר לאשה על ידי בדיקת עצמה כי היא כבר נקיה לחלוטין, סופרת האשה שבעה ימים נקיים אשר בסופם היא טובלת במקוה (=בריכת מים צלולים הבנויה על פי חוקים מיוחדים המעניקים לה את התואר מקוה טהרה).
מעת הוסת ועד לאחר הטבילה במקוה אסורים בני הזוג במגע פיזי ביניהם.  (אגב, איסור חמור זה המכונה בספרות ההלכתית בשם איסור נדה, חל גם על רווקה, וזאת בנוסף לעצם איסור המגע אפילו במי שאינה נדה - ללא חופה וקידושין).

1. אושר בחיי המשפחה
"ביתי – מבצרי", אומר פתגם אנגלי. האושר האמיתי של האדם אינו תלוי כל כך בסיפוק ובקורת הרוח שלו בתחומים השונים של החיים כמו
בתחום חיי המשפחה. אדם מרגיש עצמו מאושר בתכלית כאשר בביתו ובמשפחתו שוררים הרמוניה וחיי שלוה ונחת, זאת, לעיתים קרובות, גם כאשר בחוץ ישנן תופעות העשויות להעיב על אושרו. לעומת זה, כאשר חיי המשפחה שלו אינם אידיאליים – אושרו מפוקפק גם בחוץ.
כיום הזה, לפי עדותו של הפסיכולוג המפורסם, פרופ' דרייקורס, המצב הוא אצל המשפחה המודרנית הממוצעת כך: ש"האדם שכה הרבה ללמוד – איננו יוכל לחיות בשלום בקרב משפחה, ואף איננו יודע כיצד לגדל את ילדיו".
ההתפתחות הטכנולוגית והפתיחות החברתית, מהוות רקע להיווצרות חילוקי דעות ומתח פנימי בחיי המשפחה. שני הצדדים מחפשים סיפוק זה אצל זה ואינם מוצאים, כי כל אחד מחפש את הסיפוק שלו בלי כל התחשבות בצד השני. כל מה שנקרא "אהבה" בלשון המודרנית אינה אלא סיפוק רגעי של תאוה שאינו קשור כלל עם אישיותו של בן הזוג או בת הזוג. להיפך: זה קשור לא פעם באי התחשבות באשה, ולעיתים גם בחוסר כל אחריות כלפיה.
"להצלחת חיי המשפחה ולקביעת האושר בנשואין חשובה יותר הסתגלות האישיות מאשר ההסתגלות המינית" (טרמן, קינסי), ואילו במשפחה ה"מודרנית" מושם הדגש על המשיכה האירוטית (ומכאן החשיבות המוגזמת ליופי, ולא לאופי, בבחירת בן ובת הזוג).
התורה ציוותה את בני הזוג לפרוש זה מזו במשך כשבועיים (בשעה שהאשה נחשבת נדה) וחייבה, מאידך, לחיות חיי אישות תיכף לאחר תקופת הפרישה והטבילה שבאה בעקבותיה. כך נוצרה הרגשת שויון ומשיכה הדדית. כך נשמרת, בבית היהודי המקורי, האהבה ברעננותה לאורך ימים ושנים. היא ניזונה מן המחזור הרגשי של התקרבות והתרחקות בתקופות המתאימות בהתאם לטבע האשה.
"במשך 36 שנות שירותי כרופא להפרעות בחיי המין, באירופה המערבית, בארצות הברית ובישראל – עברו אצלי לבדיקה וטיפול רפואי קרוב לשמונת אלפים זוגות נשואים, ומתוך נסיוני הנני מעיד, כי הפרעות בחיי המשפחה נדירות אצל זוגות השומרים את דיני הטהרה כדת וכדין. ברור הוא כי הזהירות והפרישות של דיני טהרת המשפחה תורמים הרבה לשלום הבית של הזוג, וחיי המשפחה שלהם יותר מבוססים ויותר תקינים" (ד"ר ברנרד שפירא, סקסולוג בי"ח אוניברסיטאי הדסה).
היהדות מעניקה באופן מעשי אפשרות לשחזר את הרגשות ואת התחושות הנשגבות של ליל החתונה מדי חודש בחודשו. הרי זה כעין ירח דבש מופלא, שניתן לחדשו לאורך כל שנות חיי הנשואין!

2. בריאות האשה
זיבת הדם (הנקראת בשם "וסת") נמשכת בדרך כלל 4 עד 5 ימים. (לפי הדין יש להמתין לפחות 5 ימים לפני בדיקת הפסק הטהרה, ובמקרה שהדימום ממשיך יותר עליה להמתין עד שיפסק.) – אחר זאת מתחילה תקופת "שבעה הנקיים", שגם בהם יש להימנע מיחסי אישות. על תקופה זו קובע מדע הרפואה שהיא התקופה שבה מתחילים תאי הציפוי של הרחם (שנהרסו בזמן הזיבה) להתעבות שוב. תיקון הקרום הרירי נמשך שבוע ימים (ד"ר וייס על "מערכת הרביה" בספר "מדריך רפואי לאשה המודרנית"). יחסי אישות בתקופה זו עלולים לגרום להפרעת התהליך הטבעי של ריפוי הרחם, והרחם עשוי ע"י כך להפגע בדלקת וחידוש זיבת הדם.
מבחינת פיזיולוגית יש שלושה שלבים במחזור החודשי של האישה. מעניין לראות, כיצד מבחינה כרונולוגית קיימת התאמה מדויקת להפליא בין המסורת היהודית לבין מדע הרפואה, באשר לשלושת שלבים אלו.
התקופה הראשונה - פרק הזמן שבו מתפרק הקרום הרירי המצפה את פנים הרחם, התפרקות הגורמת להפרשת דם האישה. תקופה זו זהה לפרק הזמן שנקבע לכך במסורת היהודית. הרפואה והמסורת היהודית כאחד מכנים תקופה זו בשם "וסת".
התקופה השנייה - התקופה של שבעת הימים שלאחר הוסת. מכונה ברפואה בשם "תקופת השגשוג". בפרק זמן זה מתחדש הקרום שנהרס בשלב הקודם. תקופה זו חופפת במדויק לתקופה הנקראת ביהדות: "שבעת הימים הנקיים".
עם סיומם חל "מועד הביוץ", כלומר, היפרדותו של התא הקרוי "ביצית" מהשחלה. זהו תהליך המתרחש מדי חודש בחודשו על ידי המחזור החודשי. זאת, כדי שתוכל האישה להרות, אם יבוא תא זה במגע עם תא זרע ממין זכר. "מועד הביוץ" חופף לזמן שלפי דיני היהדות האישה טובלת בו במקווה טהרה, לאחר תום "שבעת הימים הנקיים".
התקופה השלישית - מתחילה ממועד הביוץ ומסתיימת בעת הופעת הוסת הבאה. היא מכונה "תקופת ההפרשה". בתקופה זו הקרום הפנימי של הרחם גדל ומתעבה על ידי בלוטות הפרשה, כהכנה להריון צפוי. תקופה זו מקבילה לתקופה השלישית לפי היהדות, תקופה המתחילה אחרי טבילת האשה במקווה טהרה, ומסתיימת בתחילת ההפרשה הדמית של המחזור הבא.
ראינו, איפוא, שבין היהדות לרפואה קיימת התאמה מדויקת להפליא בזיהוי שלושת השלבים של המחזור החודשי, אך יתר על כן, גם את הנחיותיה של היהדות בנוגע ליחסי האישות במהלך שלוש תקופות אלו, ניתן להסביר מנקודת מבט רפואית.
בתקופת הוסת הרחם פצוע ומדמם. הקרום הפנימי של הרחם מתפרק ונעלם. כלי הדם, שמתחת לקרום הרירי שנעלם, חשופים ומדממים, והופכים איבר זה לכעין ספוג. בעת קיום יחסי אישות עלול איבר זה לשאוב חיידקים גורמי מחלות לתוך מחזור הדם. שהרי בורא העולם הוא הוא כותב התורה, ומי כבורא יודע ומכיר את פרטי ומסתרי בריאתו?

לפני שנציין פרט מעניין נוסף בנושא זה, חובה עלינו להדגיש שמצוות התורה לא ניתנו מטעמי בריאות בעלמא, אלא צו מלך הן אשר סיבות וטעמים רמים טמונים בהם ועלינו לקיימם בין אם גילינו בהם איזו שהיא תועלת בריאותית או כל תועלת אחרת, ובין אם לאו. יחד עם זאת ברור לנו שבורא העולם אשר הטביע את טבע הבריאה, לא הטביע נזק בריאותי בדבר הכרוך במצוה. ואדרבה, הוא בודאי קישר בריאות וטובה בטבע פעולות וענייני המצוות.
אך יש לזכור שאין זו סיבת ומטרת המצוה, אלא פועל יוצא המתקשר אליה בהכרח. מנקודת מבט זו נוכל עתה לציין כי במקביל לגילויים הנ''ל בהם נודע לראשונה שבמשך שבעה ימים נבנה הקרום הרירי של הרחם, התברר עוד כי כל עוד לא הסתיימה בניית הקרום, מצוי פנים הרחם במצב דומה לספוג העלול לשאוב לתוכו חיידקים המגיעים מן החוץ, ולשמש מרבץ נח להתרבות ולהתפתחות מושבות חיידקים מחוללי מחלות איומות.

מחקר מדעי (מאת ק. פורד, מכללת ייל) מדבר גם על סכנות אחרות ביחסי אישות בתקופה זו: הפרעות לתיפקודים המחזוריים, זיהום איזור אגן-הירכיים ועוד.
הסכנה המפורסמת ביותר היא "סרטן הרחם". מחקרים רפואיים רבים מאד גילו ששכיחות סרטן הרחם אצל נשים השומרות דיני טהרה – פחותה פי 15-20 פעמים מאשר אצל נשים שאינן שומרות דינים אלה. (חלק מן המחקרים הובאו בחוברת "היגיינה מבחינה מדעית", מאת ד"ר י. סמיטליין, ניו יורק; עמודים10-11).
חוקרי הסרטן מצביעים על קשר ישיר בין המחלה לבין אופן קיום יחסי האישות. הם מסבירים את סיבת השכיחות הנמוכה של המחלה בקרב נשים יהודיות בעבר, בצורה הייחודית של קיום היחסים בהפסקות קבועות, הפסקות הקיימות אך ורק בעם היהודי. אורח חיים זה היה מובן מאליו עד לפני עשרות שנים בקרב הנשים היהודיות בכל התפוצות, ואף בקרב הנשים שלא הקפידו במיוחד על קיום שאר מצוות היהדות.
החוקרים מציינים, שאי הקפדה על אופן קיום יחסי אישות לפי מסורת ישראל, וכן המתירנות הפורחת בתקופתנו – הביאו לאובדן ה"חיסון" הידוע של הנשים היהודיות מפני מחלה נוראה זו, והן הן שתרמו לעליית שכיחותה.
הבדיקות במשך "שבעת הנקיים" מועילות גם כאשר כתמים המתגלים בשעת הבדיקות מהווים סימפטום למחלות המצריכות טיפול, והם מעוררים את האשה לגשת לרופא. לא פעם הציל דבר זה ממחלות נשים מסוכנות.

הפסקת הדימום בתום תקופת הוסת אינה הוכחה לכך שפנים הרחם הבריא לחלוטין מתהליך הפירוק שפקד אותו. הפסקת הדימום מבשרת רק על התחלת התהליך של צמיחת תאים חדשים ובניית קרום הציפוי הרירי של הרחם שנהרס קודם לכן. תהליך זה אמור להסתיים בתום שבעה ימים. רק בסופם, לאחר "תקופת השגשוג" ולאחר שנוצר והתפתח קרום חדש המצפה את פנים הרחם, ניתן לומר שהרחם החלים כליל.

ראויה לציון עובדה מעניינת נוספת. התהליכים הביולוגיים שבגוף האישה מתאימים להפליא למצב המיוחד שמצוי בו הרחם בשבעה ימים אלו.שחרור הביצית מן השחלה אינו מתבצע מיד לאחר הוסת, אלא לרוב לאחר שבעת "ימי שגשוג" אלו. כלומר, לאחר שסיים הרחם את בניית הקרום הרירי. וזאת, כדי שיוכל לקלוט את הביצית.
התקופה שלאחר "שבעת הימים הנקיים", תקופה המתחילה ביהדות בטבילה במקווה טהרה, הינה המתאימה ביותר מבחינה רפואית לקיום יחסי אישות, וזאת מהסיבות הבאות: הרחם הבריא כליל מתהליך הפציעה שעבר עליו. קיים קרום רירי חדש המצפה את פנים הרחם. החומר החומצתי, המופרש מהקרום צהמצפה את הפרוזדור המוביל לרחם, מחטא בתקופה זו ברמה מירבית, ומסוגל להגן מפני חדירת חיידקים העלולים לגרום זיהום ברחם ובחצוצרות.
מועד הביוץ בתקופה זו מתאים מבחינה ביולוגית להפריית הביצית, שהיא השלב המכריע מבחינה ביולוגית בדרך להקמת משפחה.
למרות שתורת ישראל אינה ספר רפואה, ולמרות שמטרתן העיקרית של המצוות הינה רוחנית, מפליא להיווכח כיצד בעזרת הפיזיולוגיה והרפואה ניתן להסביר מעט את ההלכות הללו, הלכות שביסודן הן בגדר "חוק".

3. בריאות הגבר
גם לגברים צומחת תועלת בריאותית, גופנית ונפשית, משמירת ההנחיות היהודיות בנושא זה. מחקרים הוכיחו, כי אחוז ההפרעות
בכח גברא, גבוה אצל גברים המקיימים יחסי אישות לעיתים תכופות בלי משטר ובלי הפסקות, הרבה יותר מאשר אצל אלה המקיימים יחסי אישות לפי הנחיות היהדות. על ידי משטר ההפסקות בקיום יחסי אישות, הגבר מתרענן, מחזק ומחדש את כוחות הפריון שלו, ונוצרת עלייה ניכרת במספר הזרעונים, מהירותם וכושר הישרדותם. כמו כן הדבר מאפשר לו להצליח לקיים יחסי אישות בגיל זקנה ושיבה. (ממאמרו של ד״ר שוסהיים).
כאן יש להוסיף את התועלת הנפשית שבויסות ואיזון חיי המין שלו ע"י ריסון עצמי בשעת הצורך וביטויי אהבה מאוזנים ומתאימים לתקופה זו. כן שומרת ההנזרות הזמנית על כוחו ואונו. גבר הנוהג בהתאם לכך אינו זקוק לטפול רופאים ופסיכולוגים בנושא זה. הרגלי הינזרות זמנית מלמדים את בני הזוג להשתית את השותפות שביניהם על יסוד נאמנות הדדית בלי קשר ליחסי-מין, ומכשירה אותם להיות שותפים נאמנים גם בתקופה מאוחרת יותר.
מחקרים רפואיים (פרופ' שיק, פרופ' מאכט, ואחרים – הובאו בחוברת ד"ר סמיטליין) הוכיחו את קיומו של "רעל הוסת" (מנוטוכסין), העלול להזיק לגבר הבא אתו במגע (בתקופות 12 הימים של הנידות והספירות). מחקרים אחרים גילו את הסכנה של דלקת בצנור השתן של הגבר ושל זיהומים אחרים (שם, המחקר של ק. פורד, המצוטט לעיל).

4. סיפוק הדדי בחיי האישות
חוקרי הנפש גילו לאחרונה עובדה נוספת, המאירה באור נוסף את מצות ״טהרת המשפחה״. מחקרים גילו, שבגוף האשה קיים ״ריתמוס״ – תקופות של עלייה ותקופות של ירידה. הדבר בא לידי ביטוי במערכות הגוף השונות: פעולות הלב, לחץ הדם, כח השרירים, חילוף החומרים וכו׳. ה״ריתמוס״ הזה פועל לא רק מבחינה גופנית, אלא גם מבחינה נפשית: שעות וימים של התרוממות רוח ומרץ שופע, מתחלפים בשעות וימים שאין בהם חפץ. בתקופת השגשוג והעלייה האשה חפצה בקרבה ובמגע, ואילו בתקופת השפל והירידה האשה מעדיפה להסתפק בגילויי חיבה אחרים, וקיום יחסים עלול להכביד עליה ואף להטריד אותה. (ד״ר ואן ולדה מהולנד).
כתוצאה מתופעה זו יכול להיווצר לעתים קרובות המצב הבא: האשה מקבלת וסת, ומרגישה שיש לה צורך בתקופה של פרטיות והפסקה מקיום יחסים. הבעל אינו מרגיש זאת, וגם אינו מורגל באיפוק וריסון עצמי בנושא זה, וכעבור מספר ימים מועט חפץ לקיים יחסים. הוא מקבל את סירובה של אשתו בחוסר הבנה, נראה לו שהיא מתחמקת ממנו בסתם תירוץ, ואולי לא מספיק אוהבת אותו. ואילו האשה מרגישה שאין מבינים ללבה, ואין מתחשבים ברגשותיה. מצבים אלו יוצרים תסכולים וכעס מצטבר, ופעמים רבות מביאים אף לידי יצירת חיץ נפשי בין האשה לבעלה, לקרירות ולחוסר רגישות.
בני זוג השומרים על מצות ״טהרת המשפחה״, אינם מוטרדים מתסכולים אלו. זמני הקרבה והריחוק הפיזי בין בני הזוג לפי דיני התורה, מותאמים בדיוק לתהליכי הגאות והשפל הביולוגיים של האשה.
האשה שנחה במשך שבועיים מבריאה ומתאוששת, והיא מוכנה לחיות את חייה המשותפים עם בעלה האהוב מתוך ערגה וגעגועים הדדיים, כשהסיפוק הוא רב יותר וטבעי יותר.
ד״ר סטופס מבריטניה, הינה רופאה לא יהודיה, שהתגרשה מבעלה, ערכה מחקר על חיי הנישואין, כתבה במחקרה: ״אני שילמתי מחיר כה גבוה עבור חוסר הידע שלי, עד שאני רואה לעצמי חובה קדושה לבוא ולהזהיר את הנשים האחרות, שלא תיכשלנה כמוני״. היא חקרה את הענין בשיטתיות וגילתה את המחזוריות הקבועה הקיימת ביחסי האהבה לבעל – עונה של גאות מינית, ועונה של שפל. היא טוענת, שאילו
נשמרו עונותיה בהתאם להרגשותיה, הרי שהאושר שלה היה בטוח. לתמהונה היא גילתה, שתקופות אלה תואמות בדיוק את התקופות שבהן חיי אישות אסורים או מותרים לפי חוקי הדת היהודית. היא מוסיפה ואומרת: ״שמעתי על חוקי הדת היהודית. זה החוק המתקדם ביותר בעולם בשטח זה. אלה שסידרו את חייהם לפי חוקים אלה, הם המאושרים״.
היא מוסיפה וכותבת: "אילו נשמרו עונותיה בהתאם להרגשותיה – לא רק האושר שלה היה בטוח אלא גם האגדה על דבר תהפוכות אופיה היתה בטלה ומבוטלת".
תקופת ההתאפקות וההטהרות – הקודמת לתקופת המתח הטבעי – מביאות להתרעננות ומשיכה הדדית בריאה, ולהתרוממות הרוח המביאה לידי גילויין של הסגולות העדינות ביותר בנפש האדם. ההתאפקות גורמת – גם אצל הבעל וגם אצל האשה – לספונטניות, הרצויה ביחסי-מין, לרצון מלא של שני בני הזוג.
שני מדענים אמריקאים, ד״ר מסטר וד״ר ג׳ונסון, ערכו ניסוי בקרב זוגות שהתלוננו על אובדן ענין בחיי הנישואין. הם הפרידו ביניהם לתקופה קצרה בת כשבועיים. כששבו ונפגשו, מצאו בני הזוג ענין רב ביניהם. אבל הענין לא נמשך יותר משבועיים. חזרו והפרידו ביניהם, וחוזר חלילה. הניסוי הוכתר בהצלחה – כל עוד נמשך. אלא שבסיומו של הטיפול שבו בני הזוג לדירתם, והאדישות והניכור שבו לשרור במעונם, עם המתיחות והטרוניות, המרירות והטינה…
את מה שהמדענים וחוקרי הנפש נפעמים לגלות, וידם קצרה מליישם, קבעה התורה הקדושה, ומיליוני יהודים מיישמים זאת דור אחר דור – למעלה משלושת אלפים שלוש מאות שנה!

אם בכל בית – האהבה דומה לקומקום רותח שהוסר מן האש, הרי שבבית היהודי מותקן ״תרמוסטט״ נפלא השומר על החום והאהבה. התרמוסטט הזה הוא כמובן דיני ״טהרת המשפחה״, המווסתים את חיי בני הזוג לימים של קרבה ולימים של ריחוק פיזי, המביא לאחריו לידי קרבה מחודשת ומחוזקת. ואין זה פלא ש״הבית היהודי״ הפך לסמל של בית איתן, אשר האהבה והשמחה שוררים בו תמיד.
כמה מאירים הם דבריו של רבי מאיר בעל הנס, אשר אמר לפני כמעט 2000 שנה (מסכת נדה דף לא): ״מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה [אסורה על בעלה שבעה ימים לאחר תום הוסת]? מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא אסורה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה״.

כמה יפה הוא ליל הנישואין! מדוע שיהיה רק פעם אחת בחיים? אצל האשה היהודיה, השומרת על חוקי תורתה, חוזרות השעות היפות הללו, ותקופת החידוש שלאחריהן, שוב ושוב.
פסיכולוגים ויועצי נישואין רבים, מנסים כיום לאמץ גישה דומה, לטיפול בזוגות הנתקלים בקשיים ביחסים הבין אישיים. הם מייעצים להם להימנע מקיום חיי אישות לפרק זמן מסויים, בתקוה שהריחוק יחדש את המשיכה הטבעית שביניהם. אולם הצלחתם היא חלקית מאוד, כי פירוד כזה, המכוון על ידי הפסיכולוג, מביא לא פעם לידי רגשות דחיה וניכור, לא כן כשהסיבה לפירוד זה הוא רצון הבורא.

הרב איסר יהודה אונטרמן זצ״ל, הרב הראשי לישראל, אשר במשך עבודתו בבית הדין הובאו לפניו תיקים של זוגות רבים, מעיד: ״ראינו בעינינו במשפטים שבין זוגות נשואים, מקרים שכיחים, כי לפעמים הבעל זלזל באשתו והרשה לעצמו לדבר ולעשות ככל העולה על רוחו, אף שידע היטב כי הדברים ירגיזו את אשתו. כתוצאה מהסבל עזבה האשה את הבית, ואחרי זמן מה הגיע הבעל להכרה כי ״לא טוב היות האדם לבדו״, לפתע הבין כי אשתו הינה עוזרתו בכל תחומי החיים, או אז החל בדרכים שונות להשתדל שתחזור אליו, בהבטיחו לשנות לטוב את יחסו כלפיה. נוכחנו כי הסיבה העיקרית שגרמה ליחסו הפרוע קודם לכן היתה, ״מפני שרגיל בה וקץ בה״, ולא ניתן זמן מתאים לרגש ההשתוקקות שלו להתגבר ולהרגיש במה שיש לו, על ידי ציפייה לזמן שהאשה תהיה שוב קרובה אליו. ימי הבדיקות ממלאים תפקיד זה לחדש את אהבת הזוג ולחזקה״. (״טהרת המשפחה והיקף השפעתה״).

בעל ספר החינוך (מצוה קס״ו) כותב, שזו הערובה למניעת בגידת הבעל: ״רבותינו זכרונם לברכה גילו במצוה זו אחת מן התועלות הגדולות שיש בה, מלבד רוב טעמיה הגדולים והחזקים, וכתבו שיש תועלת בהרחקת האשה קצת זמן, כדי שתתחבב על בעלה יותר בזמן המוכשר, ולא יקוצו זה בזה לרוב התמדת קרבתם, ויתנו עיניהם בגופים אחרים – כמו שיעשו רוב האומות שאינם גדורים בגדרינו החמורים״.

5. לידת ילדים אצילים ומאושרים יותר
יום הטבילה במקוה על פי מצות התורה, אשר בו חלה מצוה על הבעל לפקוד את אשתו, הוא הוא היום הכשיר ביותר לקליטת עיבור. המענין ביותר הוא שהחפיפה שבין המועד ההלכתי של הטבילה - לאחר תום שבעת הימים הנקיים, לבין הזמן הכשיר ביותר לעיבור, קרי מועד הביוץ שלאחר תום שבעת ימי בנין הרחם, לא התחדשה עתה על סמך הנתונים הנ''ל, אלא נאמרה והוגדרה במילים ברורות בתורה שבעל פה במשפט קצר: ''אין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה'' וכו'. (נדה לא, ב. וראה עוד במדרש רבה, ויקרא יד, ה: ''אין האשה קולטת אלא אחר נדתה''.) ב. בתלמוד נאמר: ''מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה, וקץ בה (רש''י: מאוסה עליו). אמרה תורה תהא אסורה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה''.
דמותו הרוחנית של עם ישראל בעבר נקבעה לא מעט בזכות חוקי הטהרה. אם אנו משתאים מה רבה הגאונות היהודית (תופעה זו שימשה נושא למחקרים פסיכולוגיים מפורסמים) ומה גדולה ועמוקה הנפש היהודית שהחזיקה מעמד בכל הצרות והתלאות, במ

אנשי מקצוע